לקראת לגליזציה: איך נשלב עבודה ואקדמיה ועדיין להיות חלק מהציבור החרדי?
הלל עזרא בטור מזוית ישיבתית - איך נשלב בצורה טובה עבודה ואקדמיה ועדיין להיות חלק אינטגרלי מהציבור החרדי.
עבודות לחרדים | 20 אוג 2015 17:30

 

לאחרונה, עולה שוב הנושא הכאוב של החרדים העובדים ושילובם בזרם המרכזי. ישנם מצד אחד את החרדים העובדים המעוניינים באמת ובתמים להשתלב ומצד שני את החרדים הקיצוניים העושים הכל כדי להשחיר את פניו של ציבור שבסך הכל מבקש להתפרנס בכבוד. חשבתי להציע נקודת מבט על הנושא מזווית ראיה ישיבתית ואשמח לתגובות הגולשים.

 

בשנים האחרונות נפתחה אלטרנטיבה חדשה: ישיבות המותאמות במיוחד לאלה שלא חשקה נפשם להתנדנד כל היום ליד הסטנדר. בכל זאת עדיין ישנם כאלה שבוחרים במסלול הישן המשלב בעיקר שעות שעמום אינסופיות וירידה בהערכה העצמית. ההיגיון אומר לצאת לעבוד אבל הקונבנציות החרדיות מחייבות הפוך. זה נוגד את ההיגיון הפשוט ודורש הסבר. נראה שישנו תהליך חובה שעל הישיבות האלטרנטיביות או המותאמות, לעבור ולתהליך הזה קוראים לגליזציה.

 

כדי להגיע ללגליזציה צריך שני ציוני דרך:

 

  • שמירת הלכה: הרושם הכללי שנוצר הוא שבחורים עובדים יראי שמיים פחות מאחיהם ה'ישיבישע'רס'. נכון להיום הסטיגמה הזאת מוצדקת. אנחנו אמנם לא כמו השבאבניקים של שנות התשעים – התקדמנו הרבה מאז – אבל יש את התחושה שמתוקף מעמדנו כבחורים עובדים אנו צריכים למעט בשמירת הלכה ולא להיות מידי 'פנאטים'. להתנהלות הזאת אחראי הציבור החרדי כולו. זה מתחיל בישיבה, שם מטפטפים לבחורים שמי שיוצא מהישיבה מוותר על רמתו הרוחנית. כשהבחור יוצא לשוק העבודה, מצויד בתובנות שקיבל מהמשגיח, הוא מקפיד לקיים אותן עד האחרונה שבהם עם התחושה כאילו ישנה חותמת המכשירה את מעשיו.

כמו שכולנו מבינים: זו טעות. אם אנו מעוניינים לבוא בקהל, הדבר הראשון שצריך לעשות זה לשמור הלכה לפחות כמו בחור ישיבה רגיל.

 

  • חזות חרדית: מסיבות אבולוציוניות שאין כאן המקום לפרטן, הוחלט בציבור החרדי שבן תורה הולך עם חליפה ומגבעת לפחות בשבתות ואירועים רשמיים. המגבעת אינה קדושה כמו שצבע הכיפה לא משנה במאומה ליושב בשמיים. אפשר לפתוח כאן דיון רציני למה זו שטות גמורה, אבל בשורה התחתונה יש כאן ציבור לא מבוטל שלא מקבל את זה ומה לעשות, הוא זה שקובע את סדר היום ואנחנו אלה שצריכים אותו. ה'חדרים' הטובים ברשותו, הסמינרים המוצלחים בשליטתו ואת בנותיו הוא מחנך לפי השקפתו הכוללת גם סעיפים הזויים כמו חולצה לבנה ומכנסיים כהים. גם בתחום הזה התקדמנו לא מעט – הבחורים עם חולצות הטי-שירט המרוחות בהדפס של מרילין מונרו כבר לא נראים בסביבתנו אבל יש עדיין לאן לשאוף, הן ברמת סגנון הלבוש והן ברמת ההליכות והשיג ושיח.

 

בלי זה, קשה יהיה לראות שינוי משמעותי בנושאים קריטיים כמו חינוך ילדים ושידוכים. אם אנחנו מעוניינים להגיע ללגליזציה מלאה של העמלים לפרנסתם, זו הדרך וכדאי שנתחיל לעבוד בכיוון.

***

גילוי נאות: למי שלא מכיר אותי מקרוב, אינני חובש על ראשי מגבעת ואינני פרומע'ר כמו שאולי ניתן להסיק בין השורות. מאידך, אני חושב שזו הדרך האמיתית והשאיפה היא להגיע לשם.

 

בכל מקרה הדברים הובאו כאן כנקודה למחשבה.

מה דעתכם?

מאמרים שאולי יעניינו אותך

0 תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

[fbcomments]